L'Iran a conquis la Syrie, Mordechai Kedar

L'article source en hébreu se trouve sous la version française...

Depuis les deux dernières années, nous nous sommes habitués au fait que la Russie a transporté des forces armées en Syrie et contrôle la bande côtière, ses ports et deux bases aériennes. Nous nous sommes également habitués à voir le Hezbollah et les milices libanaises chiites impliqués dans le conflit syrien apportant un renfort important à l'armée d'Assad. Nous avons entendu que d'autres milices chiites supplémentaires sont arrivées d'Irak, Afghanistan sous le commandement des Gardiens de la révolution et que de temps en temps ces forces chiites enregistrent des pertes sur le sol syrien. L'impression qui en résulte est que l'Iran a envoyé plusieurs gangs chiites combattre des gangs sunnites sur le sol syrien.

Mais la situation sur le terrain est totalement différente, car les forces iraniennes qui se trouvent en Syrie ne sont plus depuis longtemps des  gangs ou des milices mais une véritable armée à tout point de vue, dirigée par les Gardiens de la révolution, avec des unités d'infanterie, des commandos, des chars, de l'artillerie, une force aérienne, des unités de renseignements et de logistique et cela s'est construit peu à peu au cours des quatre années écoulées, pratiquement sans couverture médiatique.

L'opération militaire la plus importante effectuée par l'armée iranienne en Syrie a été la libération de la ville d'Alep dans le nord de la Syrie qui s'est terminé en décembre 2016. Cette opération a été une coopération entre la Russie et l'Iran, les forces aériennes russes bombardant alors que les forces iraniennes et le Hezbollah et les autres milices chiites d'infanterie avançaient sur le terrain pour transférer les zones libérées à l'armée d'Assad.

Depuis le début de 2017, l'Iran étend son contrôle sur les déserts central et méridional de la Syrie dont certaines parties étaient contrôlées par l'Etat islamique sunnite jusqu'à il y a quelques mois. Aujourd'hui, cette organisation se bat pour sa survie à trois endroits : dans la ville irakienne de Mossoul, dans sa "capitale", la ville de Raqqa en Syrie et à Deir ez-Zor en Syrie orientale. Quand Mossoul tombera aux mains de l'armée irakienne alors très probablement, Raqqa et Deir al-Zour tomberont à leur tour.

Les forces régulières iraniennes ont profité du vide créé par le retrait de l'Etat islamique et ont conquis les étendues désertiques de la Syrie centrale et orientale. J'estime que l'Iran contrôle maintenant plus de 60% de la Syrie, à la fois directement par les forces régulières des Gardiens de la révolution et indirectement par le Hezbollah et d'autres milices chiites, il s'agit de terrains désertiques à faible densité de population.

Les forces militaires iraniennes en Syrie ont des bases importantes qui leur donnent toute liberté d'action. D'abord et avant tout parmi ces bases se trouve l'aéroport de Palmyre qui permet à l'Iran de transférer vers la Syrie par voie aérienne, par des vols directs en provenance d'Iran n'importe quel équipement militaire en particulier des missiles, des obus et d'autres types de munitions.

Israël était très préoccupé et cette année des cibles ont été attaquées dans la région de Palmyre. Selon des sources étrangères, les cibles visées étaient des dépôts de missiles importés d'Iran.

Cela met en évidence un changement fondamental dans le comportement iranien: Jusqu'à récemment, l'Iran utilisait des vols commerciaux déguisées pour transférer des armes et des missiles à l'aéroport international de Damas, et selon des sources étrangères, Israël a attaqué à plusieurs reprises ces entrepôts dans l'aéroport et aux alentours. Les Iraniens en ont conclu que le renseignement israélien a recruté des citoyens syriens travaillant dans l'aéroport ou vivant à proximité qui lui servent de sources d'information. La proximité géographique de Damas permet à l'armée israélienne d'agir efficacement contre des cibles près de la capitale syrienne.

Cependant, l'aéroport de Palmyre se trouvent à des centaines de kilomètres d'Israël, la région est peu peuplée et il est plus difficile d'y trouver des sources d'information sur les transferts d'armes iraniennes. Mais Israël a quand même réussi à lancer une attaque sur Palmyre à partir d'autres sources d'information. Cette question montre comment la guerre des renseignements continue même si le public n'en a pas connaissance, ce qui est mieux.

Récemment des informations ont fait état du fait que l'Iran a mis en service un autre aéroport, Alsin qui se trouve dans le sud de la Syrie dans la région d'Al Tanaf proche de la frontière triangulaire entre la Syrie, l'Irak et la Jordanie, dans cet endroit il y a un poste-frontière entre l'Irak et la Syrie et son contrôle permet aux Iraniens de déplacer des forces sans entrave jusqu'au Liban  qui est déjà depuis longtemps sous le contrôle effectif du Hezbollah, la branche libanaise de la pieuvre iranienne.

L'Iran est en train de devenir dans les faits une puissance régionale qui contrôle militairement un immense territoire, de l'Asie centrale à la Méditerranée.

Le détail important dans ce contexte est que tout cela se déroule sous l'œil vigilant des deux puissances mondiales, la Russie et les États-Unis, chacune selon son intérêt. Pour les Russes, il s'agit de renforcer le régime d'Assad et d'éliminer toutes les organisations sunnites financées et conseillées par l'Arabie saoudite et les autres Etats arabes sunnites y compris la Turquie. Poutine a réussi à apprivoisé Erdogan qui désormais craint davantage les Kurdes de Syrie qu'il ne déteste Assad et ses alliés iraniens et il est ainsi devenu un maillon important dans la coalition russo-iranienne qui soutient Assad.

Les Etats-Unis ont observé le renforcement militaire de l'Iran en Syrie, qui a commencé il y a quatre ans sans s'y être opposés sérieusement, sauf récemment en abattant des drones, un petit coup pour l'Iran. Jusqu'en janvier 2017, les États-Unis ont laissé faire parce qu'Obama a voulu favorisé l'hégémonie des Chiites arabes et iraniens sur le Mashreq, monde arabe situé à l'Est d'Israël, alors que le Maghreb resterait une zone sunnite.
 

Depuis que Trump est entré dans la Maison Blanche, l'objectif principal de l'action américaine en Syrie est la destruction de l'Etat islamique. Les Forces américaines sont engagées principalement dans la formation de forces rebelles modérées et dans l'alliance avec les Kurdes qui avec l'aide des forces aériennes américaines vont éliminer Abou Bakar Al Bagdadi et son Etat. La raison a été la crainte des Américains et des Européens que le modèle politique terroriste de l'Etat islamique devienne un modèle de réussite dans la conscience des musulmans ce qui pourrait conduire à la multiplication de colonies d'Etats islamiques à travers le monde, y compris en Europe, sur la base des communautés musulmanes locales.

Il est également possible qu'il y ait une entente entre le gouvernement Trump et les Russes permettant à l'Iran de contrôler les parties centrale et orientale de la Syrie  qui n'intéressent pas les Russes afin que ces zones ne deviennent pas un asile pour l'Etat islamique suivant l'amère expérience des Américains en Afghanistan où les Talibans ont repris le contrôle de vastes territoires alors qu'ils avaient été vaincus.

Les forces de la coalition chiite qui ont envahi la Syrie (Iraniens, Libanais, Irakiens, Afghans) sont en train d'effectuer un nettoyage ethnique visant les citoyens syriens sunnites dans différentes régions du pays en les expulsant pour installer dans leurs maisons et dans leurs communautés des immigrants chiites de Syrie, d'Irak et d'Afghanistan.

Ainsi, suite aux mauvaises intentions de l'administration Obama et aux choix prioritaires de l'administration Trump, l'Iran est devenu le vainqueur manifeste de la guerre en Syrie. Personne dans le monde ne réussira à chasser l'armée iranienne de Syrie et nous devons - en Israël, en Europe et aux Etats-Unis - s'habituer au fait que l'Iran s'étend désormais sur une grande partie de l'Irak, de la Syrie et du Liban. Le Hezbollah libanais est désormais relié avec l'Iran et c'est la raison pour laquelle Hassan Nasrallah se sent tellement sûr face à Israël qui hésite même à établir un mur de béton sur son territoire pour protéger ses citoyens contre les snipers du Hezbollah. 

Il y a deux ans, alors que la Syrie était pleine désintégration, il y avait des Israéliens pour prétendre que la situation sécuritaire d'Israël s'était améliorée, qu'il n'y avait plus de menaces de la part de la Syrie et que le Hezbollah s'était profondément englué dans la boue syrienne !

Aujourd'hui l'évaluation est complètement différente : à la place de la Syrie, nous avons l'Iran comme voisin immédiat et le Hezbollah n'est plus une organisation isolée au Liban mais un bras important des forces iraniennes vraiment dures et menaçantes, stationnées à une courte distance de la frontière iranienne.

Le pire c'est le fait que les média israéliens, même s'ils rapportent de temps en temps des nouvelles des forces iranienne en Syrie, ne montrent pas une image de la situation menaçante résultant de la présence iranienne reliant les points sur la carte du pays qui était autrefois la Syrie.

L'Iran est le vainqueur éclatant, ultime de la guerre civile en Syrie, et le plus tôt, nous en Israël et dans le monde, nous le reconnaitrons, le mieux sera pour nous et pour le monde entier.

Adapté par Danilette à partir de l'article original et complet en hébreu ci-dessous

איראן כבשה את סוריה

במהלך השנתיים האחרונות התרגלנו לעובדה שרוסיה העבירה כוחות לסוריה והיא שולטת על רצועת החוף הסורי, על נמלי הים ועל שני בסיסי אויר. אנחנו גם רגילים למצב שחיזבאללה, כוח מיליציוני שיעי לבנוני, מעורב בלחימה בסוריה ומהווה משענת חשובה לצבא אסד. שמענו על מיליציות שיעיות נוספות שהגיעו מעיראק ומאפגניסטן תחת פיקוד משמרות המהפכה האיראניים, ומידי פעם סובלים הכוחות השיעים הללו אבדות על אדמת סוריה. הרושם שהתקבל הוא שאיראן שלחה כמה כנופיות שיעיות להילחם בכנופיות סוניות על אדמת סוריה.

המציאות בשטח שונה לחלוטין, כי הכוח האיראני בסוריה כבר מזמן איננו כנופיות או מיליציות אלא צבא לכל דבר ועניין. מי שממונה על בניין הכוח האיראני בסוריה הוא משמרות המהפכה, כוח צבאי סדיר איראני. לא מיליציות ולא כנופיות. צבא. לכוח זה יש יחידות רגלים, קומנדו, שריון, תותחנים, חיל אויר, מודיעין ויחידות לוגיסטיקה. צבא איראני זה נבנה על אדמת סוריה במהלך ארבע השנים האחרונות, לאט וכמעט ללא כיסוי תקשורתי.

המבצע הצבאי הגדול ביותר שצבא איראן בסוריה נטל בו חלק היה המבצע לשחרור העיר חלבּ בצפון סוריה שהסתיים בדצמבר 2016. המבצע הזה התבסס על שיתוף פעולה רוסי-איראני כשרוסיה מפציצה מן האוויר וכוחות איראנים יחד עם חיזבאללה ומיליציות שיעיות אחרות מתקדמות על הקרקע ומוסרות את השטחים שכבשו לידי צבא אסד.

מאז תחילת 2017 מרחיבה איראן את תחום שליטת כוחותיה אל החלקים המדבריים של מרכז סוריה ודרומה, החלקים שהיו תחת שליטה של "מדינת האסלאם" (דאע"ש) הסונית עד לפני כמה חודשים. כיום נלחם ארגון זה על שרידותו בשלושה מוקדים: בעיראק בעיר מוצול, בסוריה בעיר רקה בירתו ובדיר א-זור במזרח סוריה. אחרי שמוצול תיפול בקרוב בשלמותה בידי צבא עיראק, סביר להניח שרקה ודיר א-זור יפלו גם הן.

הכוחות הסדירים האיראניים ניצלו את החלל השלטוני שנוצר בנסיגת כוחות דאע"ש והשתלטו על המרחבים המדבריים של מרכז סוריה ומזרחה. להערכתי איראן שולטת כיום על יותר מ-60 אחוזים משטח סוריה, הן באופן ישיר באמצעות הכוחות הסדירים של משמרות המהפכה והן באופן עקיף על ידי חיזבאללה והמיליציות השיעיות האחרות. רובו של השטח מדברי והאוכלוסייה בו דלילה.

הכוחות הצבאיים האיראנים בסוריה מחזיקים מספר בסיסים חשובים המקנים להם חופש פעולה מלא. ראש וראשון בבסיסים אלה הוא שדה התעופה תדמור שבמרכז המדינה, המקנה לאיראן את היכולת להעביר לסוריה דרך האוויר, בטיסות ישירות מאיראן, כל פריט צבאי שעולה על רוחה, בעיקר טילים, פגזים וסוגי תחמושת אחרים. ישראל מודאגת מאוד ממצב זה ובחודש מרץ השנה תקפה מטרות באזור תדמור. על פי מקורות זרים היעד שהותקף היה מחסן טילים שהובאו מאיראן.

הסיפור מצביע על שינוי מהותי באופן ההתנהלות האיראני: עד לאחרונה השתמשה איראן בטיסות מסחריות מוסוות כדי להעביר כלי נשק וטילים לשדה התעופה הבינלאומי של דמשק, ועל פי מקורות זרים ישראל תקפה שוב ושוב מחסנים בשדה תעופה זה ובסביבתו. המסקנה שהסיקו האיראנים היא שהמודיעין הישראלי גייס אזרחים סוריים העובדים או גרים בסביבה והם משמשים לו מקורות של מידע מודיעיני במקום. הקרבה הגיאוגרפית של דמשק לישראל מאפשרת לצהל לפעול ביעילות נגד מטרות בסביבת הבירה הסורית.

לעומת זאת, שדה התעופה של תדמור מרוחק מאות קילומטרים מישראל, סביבתו דלת אוכלוסין ואם איראן תפעיל אותו באופן ישיר יקשה על ישראל לגייס מקורות אנושיים שיעבירו אליה מידע על נשק איראני. אלא שגם בתדמור ישראל תקפה, ייתכן על בסיס מידע שהגיע ממקורות אחרים. עניין זה מראה עד כמה מלחמת המוחות ממשיכה בכל עוזה, גם אם היא נסתרת מעיני הציבור, וטוב שכך.

לאחרונה הגיעו ידיעות על כך שאיראן החלה להפעיל שדה תעופה נוסף, אלסין, שנמצא בדרום סוריה באזור אלתנף, קרוב למשולש הגבולות סוריה-עיראק-ירדן. בקרבת מקום יש מעבר גבולות בין עיראק וסוריה, ושליטה עליו מאפשרת לאיראנים להעביר לתוך סוריה את מי ואת מה שירצו. הפעילות האיראנית לאורך גבול סוריה עיראק נועדה ליצור רצף יבשתי בין איראן וסוריה דרך עיראק, רצף אשר יאפשר לה להניע כוחות באין מפריע לאורך כל הדרך עד לבנון הנמצאת כבר תקופה ארוכה תחת שליטה מעשית של חיזבאללה, הזרוע הלבנונית של התמנון האיראני. כך איראן הופכת למעשה למעצמה אזורית השולטת בפועל באמצעות כוחות צבאיים שלה על מרחב אדיר, ממרכז אסיה עד הים התיכון.

פרט חשוב בהקשר זה הוא שכל זה מתרחש תחת העין הפקוחה של שתי המעצמות הגלובליות, רוסיה וארה"ב, כל אחת בשל האינטרס שלה. האינטרס הרוסי ברור: חיזוק משטר אסד וחיסול כל הארגונים הסונים שפעלו נגדו בכסף ובהכוונה מסעודיה וממדינות ערביות סוניות אחרות כולל תורכיה. פוטין "אילף" את ארדוע'אן והוא היום מפוחד מהכורדים של סוריה יותר משהוא שונא את אסד ואת בני בריתו האיראנים ולכן הוא הפך לחוליה חשובה בקואליציה הרוסית-איראנית התומכת באסד.

ארה"ב רואה את ההתעצמות האיראנית בסוריה שהחלה כבר לפני ארבע שנים ולא נוקטת שום פעולה רצינית נגד ההתעצמות הזו, למעט הפלת שני מל"טים לאחרונה, מכה קלה בכנף האיראנית. עד ינואר 2017 ארה"ב הסכימה בשתיקה שכן אובמה רצה להעצים את האיראנים על חשבון הסעודים, וייתכן אף שחשב שעדיף לתת לשיעים הערבים והאיראנים את ה"משרק", העולם הערבי שממזרח לישראל, ואילו "המע'רב", ממצרים מערבה, יהיה אזור סוני.

מאז שטראמפ נכנס לבית הלבן הוא קבע שהמטרה העיקרית לפעילות האמריקנית בסוריה היא חיסול מדינת האסלאם, דאע"ש. ארה"ב עוסקת בעיקר ביצירת כוחות "מורדים מתונים" ובריתות עם כורדים אשר יחד עם סיוע אמריקני מהאוויר יחסלו את הח'ליף אבו בכר אלבגדאדי ואת המדינה שהקים. הסיבה להתמקדות בדאע"ש הייתה החשש האמריקני והאירופי שהמודל המדיני-טרוריסטי של מדינת האסלאם יהפוך בתודעת המוסלמים למודל מצליח, דבר העלול להביא להקמת מושבות של מדינת האסלאם ברחבי העולם, כולל אירופה, תוך התבססות על ציבורים אסלאמיים מקומיים.

טראמפ לא ראה בהתעצמות האיראנית בסוריה עניין שיש להתייחס אליו באופן נחרץ. לדוגמה, ארה"ב לא יזמה דיון במועצת הביטחון של האו"ם בעניין זה, למרות שעל פי החלטות מועצת הביטחון אסור לאיראן לשלוח כלי נשק אל מחוץ למדינה. ייתכן אף שהיה בממשל האמריקני מי שראה את ההשתלטות האיראנית על המדבר הסורי כהתפתחות חיובית, כדי שלא ייווצר חלל שלטוני במדבר הסורי, שכן חלל כזה עלול לסייע להתפתחות גורם בעייתי כמו מדינת האסלאם.

ייתכן גם שקיימת הבנה בין ממשל טראמפ ובין הרוסים לאפשר לאיראן להשתלט על חלקים במרכז סוריה ובמזרחה שרוסיה איננה מעוניינת בהם, כדי שחלקים אלו לא ייהפכו למקלט לגורמי דאע"ש ודומיהם, וכאן מגיע הניסיון המר של האמריקנים באפגניסטן: אחרי שהופל שלטון הטאלבאן בסוף 2001 הוזנחה מרבית שטח המדינה וכיום טאלבאן שולטים במרבית שטחה של אפגניסטן.

קואליציית הכוחות השיעים שפלשו לסוריה (איראנים, לבנונים, עיראקים, אפגנים) מבצעת טיהור אתני נגד האזרחים הסוריים הסונים, ובחלקים שונים במדינה סילקו לכל הרוחות את התושבים הסונים כדי ליישב בבתיהם וביישוביהם מהגרים שיעים מסוריה, מעיראק ומאפגניסטן.

כך, בין כוונות הזדון של ממשל אובמה וסדרי העדיפות של ממשל טראמפ הצליחה איראן להפוך למנצחת הברורה של המלחמה בסוריה. אף אחד בעולם לא יצליח להוציא מסוריה את הצבא האיראני, ועלינו – בישראל, באירופה ובארה"ב – להתרגל לעובדה שאיראן כיום כוללת חלקים גדולים מעיראק, מסוריה ומלבנון. חיזבאללה הלבנוני מחובר היום קרקעית עם איראן, וזו הסיבה שחסן נצראללה מרגיש כל כך בטוח מול ישראל, החוששת אפילו להקים קיר בטון בתוך שטחה כדי שיגן על אזרחיה מפני צלפי חיזבאללה.

לפני שנתיים, כשסוריה הייתה בעיצומו של תהליך ההתפרקות היו ישראלים שטענו שהמצב הבטחוני של  ישראל השתפר כי סוריה ירדה ממפת האיומים וחיזבאללה שקוע עד צוואר בבוץ הסורי. כיום ההערכה שונה לחלוטין: במקום סוריה קיבלנו את איראן כשכנה מיידית, וחיזבאללה כבר אינו ארגון מבודד בלבנון אלא זרוע חשובה של גוף איראני ממשי, חזק ומאיים החונה במרחק קטן מהגבול הישראלי.

החמור מכול הוא העובדה שהתקשורת הישראלית, למרות שהיא מביאה מידי פעם ידיעות על הכוח האיראני בסוריה, היא איננה מציגה את התמונה הגדולה, המאיימת, הנובעת מהקו האיראני המחבר את הנקודות על מפת המדינה שבעבר הייתה סוריה. איראן היא המנצחת הגדולה, האולטימטיבית, של מלחמת האזרחים בסוריה, וככל שנכיר – אנחנו והעולם – בעובדה זו מוקדם יותר, כך ייטב לנו ולעולם.